בואו נדבר במספרים

על פי נתוני משרד הפנים, נכון לסוף דצמבר 2013 בישראל נמצאים 71,352 מהגרי עבודה שהובאו ארצה על ידי חברות כח אדם. מעל 40,500 מהם עובדים בתחום הסיעוד, 22,179 בחקלאות ו-5,732 בבניין. מהגרי העבודה עם אשרה מהווים כ-0.8 אחוזים מאוכלוסיית ישראל.

בנוסף, נמצאים בישראל 15,366 מהגרי עבודה שהגיעו לישראל עם אשרת עבודה אבל מאז איבדו את מעמדם החוקי. מהגרי עבודה שאיבדו את אשרתם מהווים פחות מ-0.2 אחוזים מאוכלוסיית ישראל.

על פי פרסומי משרד הפנים, הקבוצה הגדולה יותר של מהגרים בישראל הם תיירים שלא עזבו בעת שפגה אשרת התייר שלהם. מספרם של תיירים אלו הוא 93,000 – כ-60% מהם ממדינות חבר העמים לשעבר. קבוצה זו מהווה 1.1% מאוכלוסיית ישראל.

הקבוצה המסוקרת ביותר בתקשורת, אך הקטנה ביותר מבחינה מספרית (לעומת מהגרי עבודה ותיירים) הם מבקשי המקלט מאפריקה. נכון לסוף דצמבר 2013, על פי נתוני משרד הפנים, מספרם היה 52,961, מתוכם 68% אריתראים ו-24% סודאנים. רשות האוכלוסין לא סיפקה נתונים מדויקים לגבי חזרה של מבקשי מקלט בשנת 2014, אולם על-פי נתונים חלקיים שסופקו לאמצעי בתקשורת על-ידי משרד הפנים, עד סוף מרץ 2014 עזבו את מדינת ישראל 3,610 אזרחי סודאן ו-367 אריתראים בשל החשש ממעצר ללא הגבלת זמן וללא משפט תחת החוק החדש למניעת הסתננות. מספרם של מבקשי מקלט ממדינות אפריקניות אחרות שעזבו ידוע רק לחודש ינואר 2014 ועמד על 17 איש. באפריל 2014 עזבו את מדינת ישראל 330 מבקשי מקלט, אך פילוחם לפי מדינות אינו ידוע. בנוסף, לדברי ראש תחום סהרונים וחולות ברשות האוכלוסין, מאז תחילת שנת 2014 ועד סוף מאי נכנסו למדינת ישראל 19 מבקשי מקלט חדשים. לפיכך, מספרם של מבקשי המקלט בישראל נכון לתחילת מאי 2014 הוא לכל היותר 48,656. כלומר, מבקשי המקלט האפריקנים מהווים פחות מ-0.6% מאוכלוסיית ישראל.

סודאן מתאפיינת במשטר דכאני אך חלש ומושחת, אשר שליטתו מוגבלת לערים המרכזיות. על כן, סודאנים רבים, כאשר ניצבת מולם הברירה אם להיכלא עד סוף ימיהם או להסתכן ולחזור למולדתם ולנסות לברוח מעיר הבירה, "מסכימים" לשוב למולדתם. באריתריאה, לעומת זאת, השלטון הרודני חזק יותר וישנם מחסומים על כל דרך מרכזית בהם האזרחים נדרשים להציג אישורי מעבר. על כן, הבריחה מהבירה אסמרה היא כמעט בלתי אפשרית. בשל כך, מספרם של הסודאנים שעזבו את מדינת ישראל גדול באופן משמעותי ממספרם של האריתראים שעזבו.

שר הפנים הכריז באופן מפורש כי התיקון הרביעי לחוק למניעת הסתננות שיצר את מתקן הכליאה "חולות" בו מבקשי מקלט מוחזקים ללא הגבלת זמן ובתנאים קשים, נועד ללחוץ על ה"מסתננים" לעזוב את מדינת ישראל. בשל כך, משרד הפנים מעדיף לזמן לכליאה סודאנים על פני אריתראים, שכן האריתראים מסתמנים כ"לחיצים" פחות ובוחרים באפשרות של כליאה ללא הגבלת זמן מאשר חזרה לעינויים באריתריאה. נכון לנתוני שב"ס שהוצגו בדיון בכנסת, באמצע מאי 2014 היו כלואים בחולות 1680 אזרחי סודאן (71.4% מהכלואים) ו-672 אריתראים (28.6%).

העדפת המדינה לכלוא סודאנים ניכרת בקריטוריונים על-פיהם משרד הפנים מורה למבקשי המקלט להתייצב לכליאה בחולות. על פי הקריטריונים הנוכחיים, כל הגברים הבוגרים הסודאנים אשר הגיעו לישראל עד סוף מאי 2011 יכולים להכלא במתקן, ואילו כל הבוגרים האריתראים שהגיעו רק עד סוף מאי 2009 יכולים להכלא. נתונים שסיפק משרד הפנים ב-10 ביוני 2014 בתגובה לעתירה מנהלית מראה כי 6,789 אריתראים עומדים בקריטריונים (כ-19% מהקהלה האריתראית בישראל) ו-5,164 סודאנים עומדים בקריטריונים (כ-56% מהקהילה הסודאנית בישראל). כלומר, סיכוייו של אזרח סודאן להכלא בחולות גדול פי שלושה מסיכוייו של אזרחי אריתריאה. תחת הקריטריונים הנוכחיים (יוני 2014), משרד הפנים הנפיק ומתכנן להנפיק פי 3.5 זימונים לכליאה בחולות מאשר מספר המיטות הזמינות במתקן - 3,360 מיטות.

בחולות כלואים 2,369 איש נכון ל-10 ביוני 2014 (על-פי נתונים שנמסרו בתגובה לעתירה מנהלית). כלומר, כלואים בחולות כ-4.9% ממבקשי המקלט בישראל.