הפינה המשפטית

ב-10 בדצמבר 2013, יום זכויות האדם הבינלאומי, הכנסת העבירה את תיקון מס' 4 לחוק למניעת הסתננות. התיקון מאפשר למשרד הפנים להוציא "הוראות שהייה" ולכלוא מבקשי מקלט במתקן "חולות" ללא הגבלת זמן (או עד שיסכימו לחתום על מסמכי "עזיבה מרצון"). תוך יומיים מכניסתו של החוק לתוקף כבר הועברו ל"חולות" מרבית האנשים שהיו כלואים אותה עת בכלא "סהרונים". בג"ץ קבע כי התיקון הקודם לחוק, שמכוחו נכלאו אנשים אלה, אינו חוקתי, וכי יש לשחררם (בג"ץ 7146/12 אדם נ' הכנסת); אולם המדינה מיהרה כאמור לחוקק תיקון חדש, שאפשר להעבירם ל"חולות".

בחמשת החודשים שחלפו מאז פעלו פקידי משרד הפנים במרץ להוציא "הוראות שהייה" ולמלא את מתקן "חולות". חרף העובדה שבשלב זה המתקן יכול לאכלס עד 3,360 אנשים, הוצא מספר כמעט כפול של הוראות שהייה (6,432 הוראות שהייה עד ליום 15.5.2014). אנשים שלא התייצבו ל"חולות" כפי שנדרשו, חשופים למעצר ולכליאה ב"סהרונים", שלאחריו יועברו ל"חולות".

הוראות השהייה ניתנו לאנשים במפתיע, כשהגיעו למשרד הפנים על מנת לחדש את הרישיון הזמני שבידם, לאחר "תשאול" קצר, שחלקם כלל לא הבינו את הנאמר בו. מאות עד אלפי הוראות שהייה הוצאו כך, בלי כל הליך מנהלי תקין: בלי זכות לייצוג, בלי שימוע, בלי שנקבעו קריטריונים לכליאה ב"חולות" ובלי כל הנמקה. עשרות רבות של עתירות שהוגשו לבתי המשפט לעניינים מנהליים בעניין זה הלינו על הפגמים בהליך. בעתירות נטען, בין היתר, כי טרם מתן החלטה רשות מנהלית מחויבת לקיים שימוע, שיאפשר למי שצפוי להיפגע מההחלטה להשמיע טענותיו; כי באותו שימוע יש לאפשר לאדם להיות מיוצג; וכי החלטה שפוגעת בחירות ללא הגבלת זמן צריכה להתבסס על קריטריונים ברורים שיפורסמו ולהיות מנומקת. בפסיקותיהם ברבות מהעתירות חזרו בתי המשפט והדגישו כי יש לקיים שימוע בטרם הוצאת "הוראות שהייה" (עת"מ (באר-שבע) 34580-01-14 חוסיין  נ' משרד הפנים, עת"מ (מחוזי מרכז) 16785-01-14 באביקר נ' משרד הפנים, עת"מ 39645-01-14 עבדלרחמן נ' משרד הפנים, עת"מ (מחוזי מרכז) 51181-01-14 גברמייקל נ' משרד הפנים, עת"מ (מחוזי מרכז) 22420-02-14 מובציון נ' משפט הפנים, עת"מ 40239-02-14 עלי נ' מדינת ישראל). ואולם פקידי משרד הפנים המשיכו בשלהם.

רק חודשיים לאחר כניסת החוק לתוקפו, ביום 10.2.2014, פורסמו הקריטריונים להוצאת הוראות שהייה: סודנים שנכנסו לישראל עד לסוף שנת 2010 ואריתראים שנכנסו לישראל עד לסוף שנת 2008. מלבד העובדה שבקריטריונים אלה עומדים (לפי נתוני משרד הפנים) 7,900 איש, כלומר פי שניים מהמקומות ב"חולות", אין בהם כל חריגים למעט אחד: בעלי משפחות. אין כל התייחסות לנסיבות אחרות שיש להתחשב בהן, כגון גיל, מצב בריאותי, נסיבות חיים, העובדה שהאדם הגיש בקשת מקלט, שעבר עינויים בדרכו לישראל ועוד.

דוגמה ברורה לחוסר התחשבות ניכרת בראיונות שערכו פקידי משרד הפנים לד' ולק', מבקשי מקלט מאריתריאה שנעצרו ללא אשרה בתוקף ונידונו שניהם למעצר מנהלי בכלא "סהרונים", שלאחריו ייכלאו במתקן "חולות" ללא הגבלת זמן. הראיון של ד' נערך בעברית ללא מתורגמן, ופקידת משרד הפנים שערכה את הראיון, גלית בן שמואל, ציינה בעצמה כי ד' דובר ומבין עברית בצורה "סבירה" בלבד. בן שמואל שאלה את  ד' מדוע לא חידש את אשרתו מאז ספטמבר 2012, והוא ענה שאיבד את אשרתו. יש לדעת, שהנפקה של אשרה חדשה היא הליך מסובך, במיוחד מאז נכנס לתוקף התיקון האחרון לחוק למניעת הסתננות בחודש דצמבר האחרון. מעבר לכך, לפני כניסתו לתוקף של התיקון האחרון לחוק למניעת הסתננות, העובדה שלמבקש מקלט לא הייתה אשרה לא גררה השלכות כלשהן מבחינת מעמדו החוקי. למרות זאת, בן שמואל מצאה לנכון לגזור את דינו של ד' לשנה בכלא "סהרונים" – המקסימום שמאפשר החוק. לאחר שהייה של שנה ב"סהרונים" הוא יועבר למתקן הכליאה "חולות". כלומר, ביום 1.1.2014 פקידה של משרד הפנים דנה את ד' לעונש מאסר בן שנה בגלל  "עבירה" שנכנסה לתוקף ימים ספורים קודם לכן. מהפרוטוקול הקצרצר של הראיון אפשר להבין איזו חשיבות מייחס משרד הפנים לזכותם של מבקשי מקלט להליך הוגן: 

 

הראיון של ק' נערך בסיוע מתורגמן ולכן התקשורת בין פקיד משרד הפנים למבקש המקלט הייתה טובה יותר, וק' הצליח להבהיר בראיון שאשרתו נגנבה, שהוא התלונן על כך במשטרה, שיש לו אישור לתלונה זו בביתו, ושהוא ניסה שוב ושוב להשיג אשרה חדשה אך לשכת משרד הפנים בתל אביב סירבה להנפיק לו אותה. למרות זאת, פקיד משרד הפנים, בן לוי, מצא לנכון לדון את ק' לתקופה המקסימלית האפשרית – שנה בכלא "סהרונים" ולאחריה העברה למתקן הכליאה "חולות".

רק באפריל 2014, בעקבות החלטות חוזרות ונשנות של בתי המשפט לעניינים מנהליים, ולאחר שבית המשפט העליון קבע כי הוראת שהייה פוגעת בזכות לחירות (בר"ם 1512/14 פלוני נ' שר הפנים), החל משרד הפנים לערוך ראיונות בטרם הוצאת הוראות שהייה, ולהוציא פרוטוקול בסופם. עם זאת, אלפי מבקשי מקלט שהוצאו להם הוראות שהייה ללא כל שימוע עדיין כלואים ב"חולות", בלי שהפגם תוקן.

היחידים שמצליחים להביא את ההחלטה בעניינם בפני ביקורת שיפוטית הם מי שמצליחים לפנות לעורכי דין, או לארגוני זכויות אדם. זאת, כיוון שבניגוד לכליאה מכוח הדין הפלילי, מי שמועברים ל"חולות" אינם זכאים לייצוג משפטי של הסניגוריה הציבורית, ואין כל ביקורת שיפוטית יזומה על השמתם ב"חולות". פגם זה חמור במיוחד שעה שמדובר באוכלוסיה ענייה ומוחלשת, שאינה מכירה את הדין בישראל ושאינה שולטת בשפה העברית.

בעקבות עתירה שהוגשה על-ידי המוקד לפליטים ולמהגרים בשמו של מעתצם עלי, מבקש מקלט מסודאן שזומן לחולות, בית המשפט העליון הביע מורת רוח מהליך הוצאת הזימונים והמליץ למשרד הפנים לשנות את נהליו. כעת, במקום שמבקשי מקלט שעונים לקריטריונים יקבלו זימון בעת שיתייצבו במשרד הפנים על מנת לחדש את אשרת השהייה שלהם, הם יזומנו לשימוע. בשימוע זה, מבקשי המקלט יהנו משירותי תרגום, יכולים להיות מיוצגים על-ידי עורך דין ולהציג מסמכים או טענות שבגינן, לדעתם, על משרד הפנים להמנע מלהורות על כליאתם ללא הגבלת זמן. החלטת בית המשפט העליון לא התייחסה לגורלם של אלפי מבקשי המקלט שנכלאו בחולות ללא שנערך להם שימוע ראוי.