מנהגי החתונה האריתראית במולדת ובנכר

כל ישראלי שביקר בבית אריתראי זוכר איך מצא את יושבי הבית צופים בסרט חתונה. גם אם לא זכר אחרי הביקור ראשון, הרי שבביקורים הבאים, במיוחד אם הוא מרבה לבקר בבתי אריתראים, כמוני, לבטח לא הצליח להתעלם מכך שסרטי חתונה הם הלהיט החם ביותר בקרב הקהילה האריתראית.

"פעם אחת בחיים אתה נולד, פעם אחת אתה מת ופעם אחת אתה מתחתן, אז צריך לעשות את זה כמו שצריך, כדי לזכור את זה כמו שצריך", כך מסביר אלם, אריתראי שמבקש מקלט בישראל, ומוסיף: "באריתריאה משקיעים הרבה כסף בחתונה, אבל בישראל משקיעים עוד יותר הרבה כסף. לא בגלל שבישראל הכול יקר יותר. זה בגלל שבחתונות באריתריאה יש אימא ואבא. כאן אין. כשעושים חתונה בישראל, המשפחה לא יכולה להשתתף בחתונה כי לא מרשים להם לבוא לכאן. בגלל זה חשוב לעשות סרט יפה. בגלל זה חשוב שהחתונה תהיה ממש יפה כדי להראות את החתונה למשפחה שלא יכולה להשתתף. משפחה זה אותו דבר בכל העולם. משפחה רוצה לראות איך הילד שלהם מתחתן, אם אני לובש מלבושים טובים, מי בא לחתונה שלי, מה לבשו האורחים שלי, איזה אוכל נתנו להם, כמה כסף הביאו..."

אמנואל מבהיר את חשיבותה של החתונה בקהילתו: "אם גבר ואישה רוצים לחיות ביחד הם חייבים להתחתן. לא כמו בישראל שאפשר לגור ביחד חבר וחברה בלי חתונה. כל אחד מתחתן לפי הכנסייה שלו. יש גם נוצרים שמתחתנים עם מוסלמים באריתריאה. במקרים כאלו, מחליטים לפני החתונה אם הגבר הולך לדת של האישה או האישה הולכת לדת של הגבר. את החתונה עורכים לפי הדת שהם בוחרים. שתי הדתות מקבלות את בני הזוג."

באריתריאה, אנשים שמאמינים בזרמי דת שאסורים על ידי המשטר אינם יכולים להתאסף בכנסייה או בבית תפילה, ומשכך אינם יכולים לחגוג טקסי נישואים פומביים בהתאם לאמונתם. אריתראים שמאמינים באחד מארבעת זרמי הדת המותרים (נצרות אורתודוקסית, קתולית, לותרנית או איסלאם סוני) זוכים לחגוג את נישואיהם בפומבי. על השמחה מעיבה בדרך כלל רק היעדרותם של כל אותם קרובי משפחה שמשרתים בשירות הלאומי ואינם יכולים להשתחרר ממנו לצורך השתתפות במסיבת החתונה.

 טקסי החתונה המסורתיים של הנוצרים באריתריאה נמשכים יומיים. ביום הראשון, שהוא בדרך כלל יום שבת בשבוע, החתן הולך לביתה של הכלה מלווה בשושביניו, ואוסף אותה לטקס החתונה בכנסיה.  בסוף הטקס מארחת משפחת החתן את האורחים. ביום המחרת לובשים בני המשפחה והאורחים בגדים מסורתיים ומתארחים אצל משפחת הכלה למסיבת חתונה.

לפני הטקס יושבים בני משפחת החתן ובני משפחת הכלה, מחליפים מתנות ומסכמים מה יינתן לזוג הצעיר. אחד מזקני העדה נבחר באותו מעמד לתפקיד המגשר למקרה שיתגלעו סכסוכים בין בני הזוג. המגשר נוכח במעמד הסיכומים על מנת שייטיב לבצע את תפקידו במקרה של סכסוך.  

לאחר ההסכמים בין המשפחות, יוצאים החתן והכלה עם מלוויהם לכנסייה, שם נערך טקס חתונה נוצרי. לאחר הטקס יוצאים החתן והכלה עם כל אורחיהם לפארק הסמוך לכנסייה לסדרת צילומים. לאחר הצילומים הולכים החתן והכלה לקבלת הפנים, שם ממתינים להם אורחיהם ומקבלים את פניהם בריקודים ובשירה מסורתיים. בעבר קבלת הפנים הייתה נערכת בסוכה גדולה ליד ביתו של החתן, כשלאחרונה משתרש המנהג של עריכת קבלת הפנים באולם. בסוכה או באולם, החתן והכלה רוקדים עם אורחיהם ולאחר מכן מוגש מזון. לאחר הארוחה חובה לשיר שני שירים מסורתיים לפני שפוצחים בריקודים: הראשון הוא האוולו – שיר לכבודם של בני המשפחה, שהזמר מציין אותם בשמותיהם; והשני הוא מאסה, לכבודן של הנשים שהכינו את המזון המסורתי עבור כל באי החתונה.

ביום השני של טקסי החתונה חוגגים החתן והכלה עם המשפחה והחברים הקרובים בלבד בבית הכלה, שרים ורוקדים. 

"כשחייל מתחתן, הוא מקבל בדרך כלל עשרה ימים חופשה מהצבא. אחר-כך, אם הוא לא עושה בעיות בצבא, הוא בא לבקר את האישה שלו פעם בשנה לכמה ימים. מי שיש לו משפחה שהם גנרלים חשובים בצבא, מקבל חופש ארוך יותר לכבוד החתונה, לפעמים אפילו חצי שנה", מספר אלם, ומבהיר עד כמה חשוב טקס הנישואים, אפילו בעיני המשטר האריתראי.

אמנואל מספר: "אני התחתנתי באריתריאה. האישה שלי, אבא שלה מת במלחמה וגידל אותה דוד שלה כמו אבא עד שלקחו אותו לצבא. מתי שהתחתנו, ביקשנו חופש בשבילו כדי שהוא יבוא לחתונה שלה כי הוא כמו אבא בשבילה, אבל לא נתנו לו חופש. בגלל זה, חתונות זה לא ממש שמח כי אנשים שחשובים בשביל החתן והכלה לא יכולים להיות ביום החשוב הזה שלהם". על אף הצער בגין אותם קרובים שלא יכולים להשתתף בשמחה, חתונות אריתראיות הן אירועים מלאי מוסיקה, ריקודים ושמחה. 

 

כך נוהגים לחגוג חתונות באריתריאה. ובישראל?

סמואל מפרט את ההבדלים: "באריתריאה, בשבת הולכים לכנסייה וביום ראשון עושים את המסיבה בבית או באולם. בישראל אי אפשר לקחת יומיים חופש כי כולם חייבים לעבוד, אחרת מאיפה יהיה כסף בשביל כל החתונות האלו? אז אין ברירה, עושים את כל הטקסים של החתונה באותו היום. בכל זאת זה דומה: באריתריאה הרבה אנשים שחשובים לחתן ולכלה לא יכולים להשתתף בחתונה שלהם בגלל שהם בצבא ולא יכולים לקבל חופש רק בשביל החתונה. בישראל גם הרבה אנשים שחשובים לחתן ולכלה לא יכולים להשתתף כי לא נותנים להם לבוא לישראל."

גרה מוסיף: "באריתריאה לא יכולנו לחגוג כי כולם בצבא. אם לא משחררים מהצבא להלוויה חיילים שההורים שלהם מתו, ברור שגם לא ישחררו אנשים לחגיגות חתונה של קרובי משפחה וחברים. כך יוצא שרק העשירים, מי שמקורב למשטר, יכול לחגוג מסיבות נישואים כמו שחוגגים בישראל, עם הרבה אורחים, לימוזינות ובגדים מהודרים. אנשים משקיעים את כל כספם ומוכנים לעבוד סביב השעון כדי לחגוג חתונה מפוארת, כזאת שתצטלם יפה, שאפשר יהיה לצפות בה עם כל החברים בטלוויזיה. צפייה בקלטות החתונה נותנת תחושה של משפחה גם כשהמשפחה איננה. אנחנו מוצאים את הדרך לשלוח סרטי חתונה למשפחה באריתריאה ואנו גם מקבלים סרטי חתונות משם. בכל פעם שמגיע סרט חתונה מכפר מסוים, בני אותו הכפר מעבירים את הסרט מאחד לשני ומעתיקים אותו וצופים בו יחדיו, מנסים לזהות את הכפר ממנו נמלטו לפני שנים, מנסים לזהות חברים וקרובי משפחה. זה עוזר להרגיש את המשפחה שנאלצנו להשאיר מאחור".

סרטי חתונות אריתראים רבים מתעדים שירים וריקודים בביצועים כה מקצועיים, עד שרבים מבני הקהילה נוטים לראות בהם מופע בידור. כך למשל ניתן למצוא ברשת האינטרנט סרטי חתונות של זוגות אריתראים שאינם "ידוענים" ובכל זאת זוכים לעשרות ואף למאות אלפי צפיות.

זוגות אריתראים שנישאים בתל אביב חוגגים לעיתים קרובות בפארק הלאומי ברמת גן, שנחשב לאתר צילומים מועדף על הקהילה. בימי שבת עמוסים במיוחד אפשר אף לראות זוגות אריתראים עומדים בתור להצטלם ליד מפל המים האטרקטיבי.

פעמים רבות ראיתי כיצד ישראלים שמבלים בפארק מצלמים בהשתאות את בני הזוג בבגדי חתונתם וכן את אורחיהם שמקפידים על לבוש זהה ותואם. רבים מהם מתפעלים מהאסתטיות של המשתתפים בחתונה ומפרגנים לזוג הצעיר. עם זאת, שמעתי גם קולות אחרים, מלאי מרירות על כך שאנשים שטוענים שהם פליטים מעזים לחגוג ולבזבז את כספם על טקסים, צילומים ובגדים מהודרים.

גם בין האריתראים יש שמוטרדים מדעת הקהל הישראלית: "אני חושב שזו טעות לחגוג ככה את החתונות שלנו בישראל. אנחנו אורחים כאן וצריכים למשוך פחות תשומת לב. חגיגות צבעוניות מושכות את תשומת הלב  של הישראלים, וזאת לא תשומת לב חיובית. זה גורם לישראלים לחשוב שאם אנחנו מצליחים לאסוף כסף לאירועים כאלו, אז זה סימן שאנחנו לא פליטים אמיתיים. אני יודע שלא חייב להיות קשר בין רכושו של אדם למצב הפליטות שלו, אבל ככה זה נתפס כאן. המצב שלנו בישראל רעוע גם ככה", אומר גרה בדאגה.

ויש גם מי שמטיף לבזבזנים: "צריך לחשוב גם על החיים אחרי החתונה. יש אנשים שלא חושבים. הבעיות מתחילות אחרי החתונה, כשחייבים הרבה כסף ואז רבים לפעמים רק בגלל הכסף של החתונה. זה לא חבל? לפעמים אני חושב מהיכן אנחנו מביאים את כל הכסף הזה בשביל החתונות. אנשים עובדים כאן 16 שעות כל יום כדי להביא את הכסף הזה, ואז מוציאים אלפי שקלים על חתונה עם לימוזינה. באריתריאה לא היה יוצא כל כך יקר כי עושים את מסיבת החתונה בסוכה שמקימים ברחוב ליד הבית, אבל כאן זה ממש יקר."

 

כתבה: סיגל רוזן