העסקת מבקשי מקלט בצל התיקון החדש ל"חוק ההסתננות"

 

ב-8 בדצמבר 2014 העבירה הממשלה בפעם השלישית תוך שנתיים את התיקון ל"חוק ההסתננות". מלבד הסעיפים העוסקים בכליאה, כלל התיקון הנוכחי גם שינוי בחוק עובדים זרים, אשר מתייחס לראשונה בחקיקה להעסקתם של מבקשי מקלט שנכנסו לישראל שלא ממעבר גבול. למרות החשיבות שבעצם ההתייחסות לנושא בחקיקה, התיקון רחוק מלהסדיר את העסקת מבקשי המקלט על כל היבטיה ואינו מבטיח את זכויות העובדים. יתרה מזאת, כפי שיפורט בכתבה זו, התיקון כולל בחובו הוראות דרקוניות שאינן מותאמות למציאות חייהם של מבקשי המקלט בישראל.

 

 רקע

בסוף שנת 2014 חיו בישראל  46,437 מבקשי מקלט שנכנסו למדינה שלא דרך מעבר גבול מוסדר (מי שמכונים "מסתננים"). מתוכם 33,999 אזרחי אריתריאה, 8,772 אזרחי סודאן, 3,049 אזרחי מדינות אחרות באפריקה ו-617 משאר מדינות העולם. על רוב מבקשי המקלט חלה הגנה קבוצתית, כלומר – מדובר באזרחים המגיעים ממדינות שהוכרזו כמסוכנות על-ידי נציבות האו"ם לפליטים, ועל כן לא ניתן לגרש אליהן. כיום הגנה קבוצתית מוענקת בישראל לאזרחי אריתריאה, סודאן והרפובליקה הדמוקרטית של קונגו. אנשים ממדינות אלה אינם מורחקים מישראל, אולם משרד הפנים מעניק להם אשרת שהייה בלבד, מסוג 2(א)(5), אשר אינה מעניקה לאוחזים בה את הזכות לעבוד בכדי לקיים את עצמם, או כל זכות אחרת מלבד הגנה מגירוש.

אמנת האו"ם לפליטים, שעליה חתמה מדינת ישראל, מתייחסת לסוגיית העבודה במספר סעיפים. סעיף 17 לאמנה קובע כי על המדינות החתומות על האמנה לנהוג בפליטים (ביניהם אלה החוסים תחת הגנה זמנית) כפי שהן נוהגות באזרחיהן בנוגע לזכותם לעסוק בעבודה בשכר, וכי לאחר תקופת שהייה במדינה אין להחיל עליהם את המגבלות החלות על זרים אחרים. סעיף 24 לאמנה קובע כי יש לתת לפליטים שנמצאים בהיתר בשטחן של מדינות את אותו היחס שניתן לאזרחים בכל מה שקשור לתחום הביטחון הסוציאלי ולזכויות בזקנה ובפרישה. בניגוד לכתוב באמנה, ישראל משתדלת להגביל את מבקשי המקלט בתחום התעסוקה.

על אשרות השהייה המוענקות למבקשי המקלט בישראל מופיע הכיתוב: "רשיון זמני זה אינו מהווה רשיון עבודה". בשנת 2010 פנה ארגון קו לעובד בשיתוף עם ארגונים נוספים לבג"ץ בדרישה לאפשר למבקשי המקלט לעבוד ולפרנס את עצמם (בג"ץ 6312/10 קו לעובד נגד הממשלה). המדינה טענה אז בתגובה כי מתקן הכליאה שיוקם בדרום הארץ יהווה פתרון לשאלת אחריות המדינה כלפי הפליטים, וכי עד אז היא מוכנה להתחייב שלא לבצע פעולות אכיפה נגד מעסיקים של פליטים ומבקשי מקלט האוחזים באשרה מסוג זה. בג"ץ דחה את העתירה תוך שהוא מעגן את התחייבות המדינה בפסק דין, מה שיצר מצב אבסורדי שבו למבקשי המקלט אסור לעבוד, אולם אין סנקציה על העסקתם.

מאז, למעלה מארבע שנים, עובדים אלפי מבקשי מקלט מתוקף הפסיקה. במהלך שנים אלו התבהרה הבעייתיות שבהעסקה סמי-רשמית זו: אדם המבקש להעסיק מבקש מקלט באופן חוקי ולמלא אחר הנהלים, יתקשה למצוא את ידיו ואת רגליו. משרד הכלכלה והפנים מחילים על עובדים אלה את חוק עובדים זרים, הכולל הוראות חשובות המגנות על העובדים, כגון החובה לבטחם בביטוח בריאות פרטי, לספק להם תלוש שכר ועוד. אולם מטבע הדברים, חוק שנועד להסדיר את הבאתם והעסקתם של מהגרי עבודה לא תואם, ולעתים אף סותר, את הצרכים העולים בהעסקת מבקשי מקלט. כך למשל סעיף 1ב לחוק, הדורש מן המעסיק להציג מסמך רפואי ממדינת המוצא של העובד טרם הגעתו לארץ, או סעיף 1ה, הדורש לספק לעובד מגורים, גם כשזה מסוגל לדאוג לעצמו למגורים יחד עם בני משפחתו אשר לא מועסקים במקום. כך, לא ברור למעסיקים המבקשים לנהוג על פי החוק מהן חובותיהם כלפי מבקשי המקלט המועסקים אצלם. אי-בהירות זה, יחד עם אי-הבהירות לגבי עצם חוקיות ההעסקה (רשמית אסור, אבל לא אוכפים את האיסור), מרתיעים מעסיקים רבים מלהעסיק מבקשי מקלט.

פגיעה נוספת בזכויות מבקשי המקלט בתעסוקה קשורה לתשלום מס הכנסה. רשות המסים קבעה כי מי שאינו מחזיק באשרת עבודה רשמית אינו זכאי לנקודות זיכוי במס הכנסה. מבקשי המקלט, שמחזיקים כאמור באשרת שהייה בלבד ולא באשרת עבודה, משלמים אפוא מיסים מלאים החל מן השקל הראשון לשכרם, (ב 1.1.15 נכנסה לתוקפה תקנת מס הכנסה השוללת את נקודות הזיכוי מכל העובדים הלא ישראלים מלבד עובדי סיעוד). לעומת זאת, אותה רשות דורשת מן המעסיקים של מבקשי מקלט לשלם היטל מס מעסיקים בסך 20%, כפי שנדרשים מעסיקי מהגרי עבודה.

 

פגיעה בשכר בחסות החוק - התיקון החדש לחוק עובדים זרים

ב-8 בדצמבר 2014 העבירה הממשלה בפעם השלישית תוך שנתיים את התיקון ל"חוק ההסתננות". מלבד הסעיפים העוסקים בכליאה, כלל התיקון הנוכחי גם שינוי בחוק עובדים זרים, אשר לראשונה מתייחס בחקיקה לנושא העסקתם של מבקשי מקלט שנכנסו לישראל שלא ממעבר גבול. סעיף חדש בחוק עובדים זרים קובע, כי מעסיק של מבקש מקלט יהיה מחויב להפקיד כספים בשווי 36% משכר העובד לפקדון מיוחד שיוקם לעניין זה: המעסיק עצמו יפריש 16% מן השכר שהוא משלם לעובד, ומשכר העובד ינוכו 20% נוספים. חשוב לציין כי סעיף זה ייכנס לתוקף רק שישה חודשים לאחר שתוקם קרן המיועדת להפקדת כספי הפיקדון. נכון להיום, למעסיקים אין עדיין סמכות לנכות כספים משכרם של העובדים למטרה זו.

הניכוי יהיה משכר הבסיס של העובד, כלומר – הוא לא ינוכה מתשלומים כגון שעות נוספות, זכויות סוציאליות ועוד, כפי שמחושבים למשל פיצויי פיטורין. מצד המעסיק, הסכום שיפקיד כולל רכיבים שעליו לשלם לעובד בכל מקרה כגון פנסיה, הפרשות לפיצויים וכד'. עם זאת, הוא גבוה יותר מסך ההפרשות הכולל שצריך היה לשלם אלמלא היה מותקן החוק.

מטרת הקמת קרן הפיקדון כלשונה בחוק היא "להבטחת יציאתם של מסתננים מישראל והגברת האכיפה", ולכן ישנם תנאים לאופן בו יוכל העובד לקבל את הכספים שהופקדו בשמו בפיקדון. ראשית, העובד חייב לעזוב את ישראל בכדי לקבל את הכספים. הדבר יכול להיעשות בעת שאדם מחליט באופן עצמאי לעזוב את ישראל, או לחלופין אם מתקבלת הוראה של משרד הפנים או של בית המשפט כי אשרתו הסתיימה ולא תחודש ולכן עליו לעזוב. עם עזיבתו של העובד הוא זכאי לקבל לידיו שני שליש מן הכספים שנצברו בקרן (בתוספת הרווחים, ובניכוי דמי ניהול, עמלות ומיסים). השליש הנותר הוא למעשה "על תנאי": מרגע שמסתיימת אשרתו של העובד מתחיל לפעול מעין שעון חול, וככל שגובר העיכוב ביציאה מן הארץ, כך גדל הקנס שישלם העובד מתוך השליש הנותר של כספו.

בחוק פורסמה הטבלה הבאה:

שיעור הניכוי בשל שיהוי בעזיבה

תקופת השיהוי

שיעור הניכוי

מעל חודש עד חודשיים

25%

מעל חודשיים עד שלושה חודשים

35%

מעל שלושה חודשים עד ארבעה חודשים

50%

מעל ארבעה חודשים עד חמישה חודשים

65%

מעל חמישה חודשים עד שישה חודשים

80%

 

 

בתיקון זה לחוק ישנה פגיעה קשה בשכרו של העובד, ושימוש לא ראוי בכספי שכר וזכויות סוציאליות השייכות לעובד לפי חוק, להפעלת לחצים לעזוב את המדינה. פגיעה זו היא עוד חוליה בשרשרת הקשיים שמעמידה מדינת ישראל בפני מבקשי המקלט, כחלק מהמדיניות שהוצהרה בריש גלי על-ידי אחד ממוביליה, אלי ישי בתפקידו כשר הפנים, שאמר בראיון לאתר החדשות Ynet: "עד שתהיה לי אפשרות לגרש אותם אני אכלא אותם ואמאיס עליהם את חייהם". שרי הפנים שנכנסו לתפקיד אחריו הקפידו אף הם לעמוד בהתחייבות זו, והם ממשיכים במדיניות אכזרית ולא חוקתית כלפי אוכלוסיית מבקשי המקלט בישראל, מדיניות שמקשה עליהם לקיים את עצמם בכבוד בתקופת שהותם בישראל.

 

כתבה: נועה קאופמן, רכזת תחום פליטים ומבקשי מקלט ב"קו לעובד".