כלא זה לא מקום לילדים

ג' נעצרה לפני חודש על ידי שישה פקחי הגירה בעת שהייתה בדרך לעבודה. כאשר אמרה להם שיש לה ילדה בת ארבע בארץ, הם דרשו שתוכיח זאת ותקח אותם לגן של הילדה. משם, הדרך של שתיהן למתקן הכליאה בנתב"ג הייתה קצרה. כמו עשרות ילדים וילדות אחרים, ק' נותקה בבת אחת מגן הילדים, מהחברים שליוו אותה בשנים האחרונות, מהגננת, מהבית בו גדלה, מהמיטה בה ישנה, מכל מה שהכירה ושהיה בשנים האחרונות ביתה.

מעצר ילדי מהגרים הפך לתופעה שכיחה החל מפברואר 2011. עד אז, רשות האוכלוסין וההגירה נמנעה במכוון במשך שנים רבות מגירוש נשים מהגרות עם ילדים, ובמקום זאת גירשו את מרבית האבות, במטרה שהן תלכנה אחריהם. נוצר מצב כלאיים בו חיים וגדלים במדינה ילדות וילדים שמשתלבים במערכת החינוך ובחברה הישראלית, אך נותרים חסרי מעמד אזרחי וגדלים כל חייהם במדינה שאינה מכירה בהם.

משנת 2006 עד שנת 2012, עם השלמת הגדר בגבול המשותף עם מצרים, נכנסו לישראל דרך הגבול משפחות של מבקשי מקלט מאריתריאה ומסודן. בהיעדר תוכנית אחרת, ברירת המחדל הייתה כליאתן במגוון מתקני כליאה, ובהם קציעות, סהרונים, צוחר, גבעון, מיכ"ל ועוד. כיום, לאחר שכמעט ופסקה כניסת מבקשי מקלט חדשים למדינה, מיעוט מקרב ילדי מבקשי המקלט נמצאים בבתי כלא. אך ילדי מהגרים ממשיכים להיעצר תדיר. סכנת המעצר מרחפת כל העת גם מעל אוכלוסיות של מבקשי מקלט שנהנות כרגע מ"הגנה קבוצתית" שמונעת את גירושן, אך יכולה להיפסק בכל רגע בהחלטת ממשלה. כך קרה למשל לפני שלוש שנים עם החלטת הגירוש לדרום סודן.

לא צריך להיות פסיכולוג ילדים כדי להבין שמעצר וכליאה הם הליכים הרסניים ומסוכנים לילדים. הספרות המקצועית מצביעה על הנזק העצום והבלתי הפיך שהליכי מעצר, כליאה וגירוש עלולים לגרום לבריאותם הנפשית והפיזית של ילדים ולהתפתחותם התקינה (ראו מקורות להרחבה בסוף המאמר). ביקורת על אופן הכליאה של קטינים חסרי מעמד בישראל לא חסרה בשנים האחרונות. דו"ח מבקר המדינה שפורסם במאי 2013 ציין כי עד כה לא נעשה תיעוד שיטתי של מצבם הבריאותי והנפשי של ילדיהם של מהגרי עבודה ומבקשי מקלט שעברו תהליכי מעצר ו/או כליאה בישראל. גם דו"ח ועדת האו"ם לזכויות הילד שפורסם בקיץ 2013 כלל ביקורת חריפה על אופן ביצוע מעצרי הקטינים בישראל.

בשנת 2014 ערכו קואליציה של ארגוני זכויות אדם בשיתוף החוג לפסיכולוגיה באוניברסיטת תל אביב  מחקר ראשון מסוגו בישראל על כליאת קטינים חסרי מעמד. במחקר נמצא כי שיעורים ניכרים מבין ההורים והילדים הצעירים שנכלאו סובלים ממצוקה פסיכולוגית משמעותית  ו/או מסימפטומים פוסט-טראומתיים חמורים. כמו כן נמצא קשר בין תנאי הכליאה למצבם הרגשי של הילדים, ובין משך הכליאה לקשיים חברתיים.

למרות הביקורת הרבה על אופן המעצרים והמידע על הפגיעה שעלולה להיגרם לילדים, לעתים נדמה כי מעצר ילדים עם הוריהם בשל היעדר מעמד אזרחי הפך לכורח המציאות במדינה. נדמה כי שכחנו שעד לא מזמן תופעה זו כלל לא הייתה קיימת בישראל. ישראל אינה המדינה היחידה שמתמודדת עם סוגיות הנוגעות להגירה חוקית ולא חוקית, ואפשר ללמוד מניסיונן של  מדינות אחרות. בעולם הולכת וגוברת כיום המגמה למצוא דרכים ליישם חלופות למעצר ילדים חסרי מעמד אזרחי, ברוח האמנה הבינלאומית בדבר זכויות הילד, שקובעת כי "מעצרו, חבישתו, או מאסרו של ילד ישמשו רק כאמצעי אחרון ולפרק זמן מתאים הקצר ביותר". בין המדינות שאימצו גישה זו נמנות קנדה, ספרד, בריטניה, אוסטרליה, בלגיה, שוודיה, צרפת הולנד וגרמניה.

המונח "חלופות למעצר" מתייחס למקרים שבהם קיימת הצדקה או עילה למעצר, אך לרשות המדינה עומדים אמצעים פחות פוגעניים שבהם אפשר להשתמש כדי להשיג את מטרת המעצר – למשל, שחרור בערובה כספית. במובן הרחב יותר, המונח מתייחס לשורה של פרקטיקות שבהן המדינה יכולה להשתמש במסגרת הליכים של ניהול הגירה, שאינן כוללות מעצר, אף שטמונות בהן הגבלות מסוימות.

החלופה ששימוש בה הולך וגובר במדינות שונות בעולם היא "מתאמ/ת טיפול". חלופה זו מגיעה מגישה טיפולית, במקום גישת האכיפה שנהוגה כיום. בבסיסה עומדת התפיסה כי מי שאמור לטפל בילדי המהגרים הם אנשי רווחה ועובדים סוציאליים, ולא אנשי רשויות ההגירה, יס"מ ושירות בתי הסוהר – הגורמים היחידים שאיתם באים במגע ילדי מהגרי עבודה ומבקשי מקלט בישראל – שלא הוכשרו לטיפול סוציאלי בילדים בכלל, ובילדים בעיתות משבר בפרט. במסגרת מודל זה, מתאמ/ת הטיפול יוצרת יחסי עבודה ואמון עם משפחות המהגרים, מספקת להם מידע על אופן קבלת שירותים ומשאבים בקהילותיהן, פועלת להגנה על אוכלוסיות רגישות כגון ילדים, ומשמשת חוליה מקשרת בין המשפחה לרשויות.

ארגון ה- International Detention Coalition – IDC ערך מחקר מקיף על יעילות מתאמי הטיפול ויישום חלופות למעצר. המחקר מצביע על כך שהסיכויים שמהגרים ישתפו פעולה עם הליכים הנוגעים למעמדם, או יקיימו את הוראת הרשויות בעניין יציאה מן המדינה, גוברים לאין שיעור, אם הם מאמינים שבקשתם למעמד נבחנה באופן הוגן, אם הם מקבלים מידע ותמיכה לאורך ההליך, ואם הם חשים שמיצו את כל הדרכים להישאר במדינה באופן חוקי. באוסטרליה למשל, שידועה במדיניות ההגירה הקשוחה שלה, נמצא כי הפעלת תוכנית לחלופות מעצר שכללה מתאם טיפול ומגורים בקהילה לא גרמה לעלייה במספר האנשים שהתחמקו מאכיפת חוקי ההגירה, וכי רוב מוחלט מן האנשים (90% בשנים 2012-2011) קיימו את התנאים שהוצבו להם למגורים בקהילה בזמן בירור מעמדם.

גם אם משפחה כלשהי אינה זכאית בשום צורה להסדיר את מעמדה ועליה לעזוב את מדינה, כליאה בבתי סוהר איננה האופציה היחידה. במדינות כגון בלגיה, אוסטרליה וקנדה, משלבים את המודל של "מתאמי טיפול" עם חלופות למעצר בקהילה, כשהדבר מתאפשר, וכשאינו מתאפשר – עם מגורים ב"מרכזי מגורים למשפחות". חשוב להדגיש כי מרכזים אלה מצויים באזורי מגורים רגילים, הם אינם מנוהלים על ידי שירות בתי הסוהר או משרד הפנים, וניתנים בהם מלוא השירותים הדרושים לילדים, ובהם שירותי בריאות, ייצוג משפטי ואפשרות לפקוד את מערכת החינוך הכללית. כך הרשויות יכולות לוודא שהמשפחה לא נעלמת עד למועד היציאה (למשל על ידי רישום או הפקדת ערבות), ובמקביל הילד יכול להמשיך בחייו ולעבור תהליך פרידה ראוי, שיקטין את הסיכון להתפתחות טראומה בעקבות המעבר.

כפי שניתן לראות מהמגמה ההולכת וגוברת  בעולם ומסקירת הספרות שהצגנו במאמר זה, כליאת ילדי מהגרים אינה כלי הכרחי בעיצוב ובגיבוש של מדיניות הגירה. למרות זאת, בישראל בוחר משרד הפנים שוב ושוב במעצר כברירת המחדל. כמדינה שחתומה על האמנה הבינלאומית לזכויות הילד, וכמי שרוצה לראות את עצמה כמדינה מפותחת, המחויבת להגנה על נפשם ועל שלומם של ילדים, על ישראל למצוא בדחיפות חלופות למעצר ולכליאה, שימנעו את הפגיעה הגופנית והנפשית שנגרמת לילדים בעקבות הליכים קשים אלה.

 

* הערה: מאמר זה אינו עוסק בהסדרת מעמדם של ילדים בישראל, במתן מעמד לילדים או בהכרה בהם כפליטים. ניתן לנקוט בעמדות שונות ביחס לשאלה אם יש מקום להעניק סטטוס חוקי במדינת ישראל לילדים חסרי מעמד, ואם כן, באילו מקרים. המאמר מתמקד בשאלה צרה יותר, שעניינה מעצרם של ילדים בשלב ההמתנה להסדרת מעמדם או בשלב שבו מוצו ההליכים להסדרת מעמדם, ועליהם לעזוב את המדינה.

 

כתבה: רותם אילן, ראש פרויקט ילדים ישראלים באגודה לזכויות האזרח.

 

לקריאה נוספת על הנזק הפסיכולוגי שנגרם בעקבות מעצר קטינים:

C. Lawrence, "Mental illness in detained asylum seekers". The Lancet 364.9441 (2004), p. 1283-1284.

K. Robjant, R. Hassan, & C. Katona, "Mental health implications of detaining asylum seekers: systematic review". The british journal of psychiatry 194.4 (2009), p. 306-312.   

N. Laor, & L. Wolmer, "Children exposed to disaster: The role of the mental health professional". Textbook of Child and Adolescent Psychiatry. Baltimore: Williams and Wilkins, 3rd ed. (2002), p. 925-937.  

R. S. Pynoos, A.M. Steinberg & R. Wraith, "A developmental model of childhood traumatic stress". Developmental Psychopathology. Vol 2: Risk, Disorder, and Adaptation. New York: John Wiley & Sons, Inc. (1995), p. 72-95.