כבילה - כשמה כן היא

לאחרונה שוב חזר לכותרות הסדר הכבילה של עובדות הסיעוד. בעקבות תקנות חדשות שהציג שר הפנים, גדעון סער, בישרו העיתונים על "מהפכה בתחום הסיעוד". אך האם באמת מדובר במהפכה? בשינוי חיובי שמטרתו הגנה על זכויותיהם של קשישים וקשישות ושל חולים סיעודיים?  נראה כי האותיות הקטנות משנות את התמונה.

המצב הנוכחי בתחום הסיעוד בישראל בעייתי – הן לעובדות העוסקות בסיעוד והן לקשישים ולחולים הסיעודיים, שאין ביכולתם הכלכלית להעסיק מטפלים ישראלים מסביב לשעון. אין חולק על כך שיש להבטיח את רווחתם ואת שלומם של קשישים ושל חולים סיעודיים בישראל, אך הפתרון שהמדינה מציעה כיום הוא שלילת זכויות מהעובדות ושיסוי שתי אוכלוסיות מוחלשות זו בזו.

 

עובדות הסיעוד: ניצול והפרת זכויות

חוק הסיעוד להבטחת הטיפול באוכלוסיה הקשישה, שנחקק בשנת 1980 והוחל מ-1988, נועד במקור לאפשר לקשישים או לחולים סיעודיים המתפקדים ברמה גבוהה יחסית לקבל מספר שעות טיפול שבועיות, כך שיוכלו להמשיך לחיות בביתם ובקהילה. מי שנזקקו לטיפול צמוד ומקיף יותר עברו למוסדות סיעודיים, או העסיקו עובדות ישראליות בשכר גבוה לפי שעת עבודה. שינוי משמעותי בתחום הסיעוד חל לראשונה במהלך שנות התשעים כשמשרד הביטחון החל להביא נשים מהפיליפינים לטפל בנכי צה"ל בביתם. בהדרגה, גם אזרחים קשישים ונכים החלו לקבל אישורים להעסיק מטפלת סיעודית בביתם, במקום שייאלצו לעבור למוסד סיעודי. עובדות הסיעוד הגיעו ברובן מהפיליפינים, מנפאל, מהודו, מסרי-לנקה, מרומניה וממולדובה. עם הזמן שכר העובדות הלך וירד, כך שהאפשרות להעסיקן הפכה זמינה לטווח רחב יותר של אנשים.

בניגוד לתחומים אחרים שבהם מועסקים מהגרי עבודה בישראל, בתחום הסיעוד אין מכסה המגבילה את מספר העובדים שאפשר להביא לארץ. כך, מספר העובדות והעובדים בתחום הסיעוד עולה משנה לשנה, ועומד כיום על כ-60,000. עיקר המועסקות בענף הן נשים. העובדות מובאות ארצה על ידי חברות כוח אדם פרטיות, שגובות מהן דמי תיווך. על פי דוח של עמותת קו לעובד מאפריל 2013, דמי התיווך בתחום הסיעוד עומדים בממוצע על כ-8,600$; בממוצע, יידרשו לעובדת בין שנה וחצי לשנתיים של עבודה רק כדי להשיב את הסכום שלוותה בארצה לצורך תשלום דמי התיווך.

המדינה משתתפת בעלות העסקת העובדים, אך באופן חלקי ולא מספק. המעסיק זכאי לגמלת סיעוד מהביטוח הלאומי, אך זו מכסה לכל היותר 18 שעות טיפול סיעודי בשבוע – כמות שברוב המקרים רחוקה מלענות על הצרכים. הפתרון שהמדינה מצאה למימון יתר השעות בהן הקשיש זקוק לעזרה, הוא הפרת זכויותיהן של מהגרות העבודה: מהגרת מצופה לעבוד 24 שעות ביממה ללא הגבלת שעות העבודה היומיות וללא תשלום על שעות נוספות.  אפשר היה לצפות שמידת ההשתתפות של המדינה בטיפול שלו זקוק הקשיש תותאם לצרכיו הרפואיים והפיזיים; כלומר, שבמצב שבו הקשיש הינו סיעודי בדרגה חמורה שדורשת השגחה צמודה בלתי פוסקת, המדינה תסייע לו להעסיק מספר מטפלות, שעליהן יחול חוק שעות עבודה ומנוחה כמו על כל עובד בארץ. אך בפועל זה אינו המצב. גם במקרים כאלה מהגרת עבודה אחת מבצעת את כל הטיפול הנדרש.

למעשה, תנאי העסקה של מהגרת עבודה בתחום הסיעוד בנויים על שלילת זכויות בסיסיות. העובדת מחויבת לגור בבית המעסיק אך אין חובה לספק לה חדר משלה, ועליה לשהות במקום שישה ימים בשבוע, 24 שעות ביממה. מעמדה המוחלש של מהגרת העבודה, בידודה וזמינותה פותחים פתח לתופעות של ניצול ועושק: מהגרות עבודה העוסקות בסיעוד מספרות על הלנת שכר, על העסקה מסביב לשעון ללא מנוחה, על "השאלתן" לבני משפחה אחרים לצורך עבודות ניקיון, על אלימות פיזית ומינית ועוד.

 

הסדר הכבילה

אחד הגורמים העיקריים שאפשרו לאורך השנים ניצול של עובדות הסיעוד על ידי מעסיקיהן הוא "הסדר הכבילה" שחל עליהן. כשעובדת סיעוד הגיעה ארצה, נרשם ברישומי משרד הפנים וברישיון העבודה שלה  שם של מעסיק ספציפי שלצורך הטיפול בו הובאה לארץ. למעשה, התאפשר לעובדות ולעובדים לעבור בין מעסיקים, ואולם זאת באופן מוגבל ובכפוף לשיקול דעתם של פקידי משרד הפנים. הלכה למעשה, כמו בתחומים נוספים שבהם מועסקים מהגרים, כגון חקלאות ובניין, רישיון העבודה של העובדת היה תלוי בכך שתמשיך לעבוד אצל אותו מעסיק. מהגרים שפוטרו או שעזבו את המעסיק שאליו הוצמדו (למשל בשל הלנת שכר או הפרה אחרת של זכויותיהם) הפכו לשוהים בלתי חוקיים.  

כמובן שלא כל עובדות הסיעוד מנוצלות על ידי המעסיקים, ורבות זוכות ליחס הוגן. אך הסדר הכבילה יצר מצב שבו אפשר בקלות לנצל את העובדת, שלא יכולה לעזוב ושחוששת להתלונן פן תילקח ממנה אשרת העבודה, לעיתים טרם הספיקה להחזיר את ההלוואות שלקחה על מנת לשלם את דמי התיווך כדי להגיע לישראל. הסדר הכבילה הגדיל את התלות של מהגרי העבודה במעסיקיהם, והגדיל את מספר המהגרים שאיבדו את אשרתם וששהו בישראל שלא כחוק.

במאי 2002 הגישו קו לעובד, מוקד סיוע לעובדים זרים, האגודה לזכויות האזרח בישראל, רופאים לזכויות אדם, מכון אדווה ועמותת מחויבות עתירה לבג"ץ נגד הסדר הכבילה. ארבע שנים לאחר מכן, במרץ 2006, קיבל בית המשפט העליון את עמדת הארגונים, וקבע כי הסדר הכבילה יצר מעין "עבדות בגרסה מודרנית" ופגע בזכויותיהם הבסיסיות של העובדים הזרים, ועל כן דינו להתבטל. בית המשפט התייחס לייחודו של ענף הסיעוד וקבע, כי הבטחת רווחתם וכבודם של קשישים ונכים הנזקקים לשירותים סיעודיים  אינה מצדיקה את כבילתו של אדם למעסיקו, תוך כפייתו להעניק שירות אישי מאונס. בית המשפט הורה למדינה לגבש בתוך שישה חודשים הסדר חדש להעסקת מהגרי עבודה, שלא יהיה כרוך בכבילה למעסיק.

אלא שהמדינה לא מיהרה לקבוע הסדרים חדשים. הגם שריככה את הכבילה לא ביטלה אותה, והפסקת העבודה אצל מעסיק ספיציפי נותרה עילה להפקעת רישיון העבודה, למעצר ולגירוש. לאחרונה חזרה הכבילה ביתר שאת, ובמתכונת חמורה מזו שהיתה ערב פסיקת בג"ץ.

 

התקנות החדשות

בחודש מאי 2011 אישרה הכנסת תיקון לחוק, המאפשר כבילה משולשת של מהגרות העבודה בתחום הסיעוד: לתחום העיסוק, למספר מוגבל של מעסיקים ספציפיים ולאזור גיאוגרפי. בחודש פברואר 2014 אושרו התקנות שמסדירות את הכבילה. התקנות  מטילות מגבלות על מספר המעסיקים שביניהם תוכל לעבור מהגרת עבודה המועסקת בתחום הסיעוד, ועל האזור הגיאוגרפי שבו תוכל לעבוד.

כך למשל, עובדת שתעבור בין יותר משלושה מעסיקים, שלא בעקבות מות המטפל או העברתו למוסד או עקב פיטורין, תשלל אשרת העבודה שלה. תקנה זו פוגעת בזכותה של העובדת לבחור אצל מי היא מעוניינת לעבוד, ומרתיעה את מי שעובדת אצל מעסיק פוגעני מלהתפטר או להתלונן, מחשש שאשרתה תלקח.

נוסף על כך, התקנות החדשות קובעות כי לכל מטפל סיעודי יוגדר מראש אחד משלושה אזורים שרק בו יהיה רשאי לעבוד – תל אביב, מרכז או פריפריה. מטרת התקנה לוודא שגם למי שמתגורר מחוץ לאזור תל אביב תהיה גישה לעובדת סיעודית. אך האם הטלת סנקציות על העובדות היא הדרך להבטיח זאת? האם היינו מקבלים תקנה דומה, שקובעת שמורים יחויבו לעבוד בפריפריה, ויישלחו לכלא אם יסרבו? סביר להניח שלא. הדרך לסייע למעסיקים בפריפריה היא באמצעות מתן תגמול נאות לעובדות המועסקות שם, שיהווה פיצוי על הקושי המיוחד הכרוך בכך, ולא באמצעות ענישה והטלת סנקציות.  

כך קיבלנו שוב את הכבילה בגרסה קשה מזו שהיתה בעת שבג"ץ דן בה.

התקנות עתידות לפגוע, כאמור, בעיקר בנשים, שהן מרבית המועסקות בסיעוד כיום. התקנות עלולות להרחיב את מימדי השהייה שלא כדין בישראל, נוכח הקלות שבה יישללו רישיונות ישיבתן של מי שבאו לישראל כדין. שלילת הרישיונות תחייב הבאת מהגרות עבודה נוספות לישראל, שגם הן יגורשו, וחוזר חלילה, הכל בניגוד למדיניות המוצהרת של הממשלה ותוך העשרת כיסיהן של חברות כוח האדם.

 

פתרונות

במצב הנוכחי המדינה אינה מספקת פתרון לקשישים ולמטופלים סיעודיים מלבד העסקת מהגרת עבודה מסביב לשעון, במימון חלקי ולא מספק של הביטוח הלאומי. מצד המדינה נראה כי הפתרון עובד – הקשיש זוכה לעזרה סיעודית בעלות נמוכה מצידה של המדינה. אך הכסף הזה נחסך על גבן של העובדות תוך הפרת זכויות היסוד שלהן, ובסופו של דבר גם על גבם של הקשישים, שאינם זוכים לתקצוב הראוי שיאפשר להם להעסיק מספר עובדות, גם ישראליות. נראה כי ה"פתרון" הזה הפך כל כך נוח וזול עבור המדינה, שאין ניסיון להשקיע בפתרונות אמיתיים, שייטיבו עם כל הצדדים.

אין ספק כי דרושה רפורמה בתחום הסיעוד, כזו שרואה לנגד עיניה את טובת המעסיק והעובד כאחד. רפורמה נכונה תוכל להבטיח  שמי שנזקק או נזקקת לטיפול סיעודי יזכו לטיפול המגיע להם, ושזכויות האדם של העובדות לא יפגעו. בין הצעדים שבהם יש לנקוט:

  • להרחיב את מודל ביטוח הבריאות באמצעות קופות החולים, ולהכליל את הביטוח הסיעודי בחוק הביטוח הממלכתי.

  • להעביר סמכויות מהביטוח הלאומי למסגרות הפועלות ונותנות שירותים לזכאי חוק ביטוח בריאות ממלכתי.

  • להגדיל את מספר שעות הסיעוד המחושבות לזכאים, כדי שיוכלו לשלם כחוק לעובדי סיעוד זרים או ישראלים שיועסקו במשמרות

  • לייעל את עבודת מרכזי היום אשר מספקים שירות לאנשים עם צריכים סיעודיים.

לצד פעולות אלה יש לשפר את תנאי העסקתן של מהגרות העבודה על ידי חתימה על הסכמי פיקוח על אופן גיוסן והבאתן של העובדות לישראל עם המדינות שמהן הן באות.  זאת במקום השיטה הנוכחית בה גורמים פרטיים מעורבים בהבאת העובדות, בהליך שמסגרתו נגבים מהן דמי התיווך. נוסף על כך, על ישראל לחתום על אמנת ארגון העבודה העולמי למען שוויון זכויות לעובדות משק בית (C189). אמנה זו מגנה על עובדות סיעוד ומשק בית מפני ניצול, מביאה לקביעת שכר מינימום ענפי גבוה יותר, לחתימה על הסכמים קיבוציים ולקיום צווי הרחבה הנוגעים לעובדי סיעוד ביתי ומוסדי.

מדובר בשורה של צעדים, שנועדו להחליף את הדרך הכי קלה והכי זולה – כבילה ושלילת זכויות ממהגרות עבודה.

 

פסק הדין המלא בנושא הסדר כבילה של עובדות סיעוד