פינת הנתונים

ב-1 באוגוסט 2010 ממשלת ישראל קיבלה החלטה (החלטה מס' 2183) בדבר "מתן מעמד לילדי שוהים בלתי חוקיים". ההחלטה התקבלה בעקבות מאבק ציבורי של עמותת ילדים ישראלים וארגוני זכויות אדם נוספים נגד הגירוש המתוכנן של משפחות של מהגרי עבודה.

בראיון שנערך שבוע לפני ישיבת הממשלה שבה היו אמורים להכריע בנושא, הזהיר אלי ישי, שר הפנים דאז, כי אם תתקבל החלטה להעניק מעמד לילדים, משמעותה תהיה אלפי מהגרים שיכנסו לישראל: "אם יבואו לפה עכשיו מאות אלפי עובדים זרים הם יביאו איתם שלל מחלות: צהבת, חצבת, שחפת, איידס, סמים". עוד טען ישי כי הענקת מעמד לילדים "עלולה לפגוע בזהות היהודית של המדינה, מהווה איום דמוגרפי ומגבירה את סכנת ההתבוללות בתוך ישראל".

בניגוד להצהרות של ישי ושל חברי כנסת נוספים שלפיהן אלפי משפחות מהגרים תקבלנה מעמד בעקבות ההחלטה, ארגוני זכויות האדם טענו כל העת כי מדובר על כ-1,200 ילדים, שרק חלקם יענו על הקריטריונים של החלטת הממשלה ואכן יזכו לקבל מעמד. תופעת ניפוח המספרים אינה חדשה: גם בשנת 2003, כאשר שר הפנים דאז אברהם פורז הציע לבחון מתן מעמד לילדי מהגרי עבודה, מנהל האוכלוסין התריע כי מדובר על לפחות 10,000 ילדים,  לעומת הערכות נמוכות בהרבה של ארגוני זכויות האדם.

ב-1.8.2010 החליטה כאמור הממשלה להעניק מעמד לילדי שוהים בלתי חוקיים ולמשפחותיהם שיעמדו בכמה קריטריונים, ובהם:

  • בשנת הלימודים התש"ע הילד או הילדה למדו במערכת החינוך הממלכתית בישראל, לרבות גן חובה
  • בשנת הלימודים התשע"א הילד/ה רשום ללימודים בכיתה א' או בכיתה גבוהה יותר במערכת החינוך הממלכתית בישראל
  • הוריו של הילד/ה נכנסו לישראל באשרה וברישיון
  • הילד/ה דובר עברית

למשפחות ניתנו 21 ימים להגשת הבקשה למעמד, בתוספת המסמכים הרבים הנדרשים.

בסופו של דבר, בניגוד למספרים הגבוהים שעליהם התריעו במשרד הפנים, כ-700 משפחות הגישו בקשה למעמד. מי שעל פני השטח לא ענה על הקריטריונים של החלטת הממשלה נדחה על הסף, ולא נספר כמי שהגיש בקשה למעמד.

מבין המשפחות שנדחו על הסף, 63 נדחו בשתי טענות: ראשית, שהחלטת הממשלה לא חלה על מי שעבדו בשגרירויות זרות (כמנקים, כטבחים וכנהגים – לא כסגל דיפלומטי); ושנית, שההחלטה לא חלה על מי שעונה על קריטריון הגיל (מעל חמש) אך עולה לגן חובה ולא לכיתה א'. עו"ד אסנת כהן ליפשיץ, אז עורכת דין במוקד לפליטים ולמהגרים וכיום עומדת בראש הקליניקה לזכויות פליטים ומהגרים במרכז האקדמי למשפט ועסקים ברמת גן, פנתה בשני עניינים אלה לבית המשפט, בשם המוקד וארגון ילדים ישראלים. בית המשפט הורה למשרד הפנים להחזיר את אותם תיקים לוועדה הבין-משרדית, כדי שתשקול שנית את הבקשות.

בתחילת 2012, כשנה וחצי לאחר שהתקבלה החלטת הממשלה, אף משפחה מבין 700 המשפחות שהגישו בקשה למעמד עדיין לא קיבלה תשובה. כבר באוגוסט 2011 ראש רשות האוכלוסין וההגירה, אמנון בן עמי, שלח מכתב לשר הפנים דאז, אלי ישי, ובו הודיע לו כי הוועדה סיימה את בדיקת כל הבקשות וכי הן ממתינות לאישורו של השר. אולם רק בפברואר 2012 זומנו משפחות ראשונות לקבלת תשובה, וגם זאת רק בעקבות דיון שנערך בוועדת עובדים זרים של הכנסת בנושא אי מימוש החלטת הממשלה בדבר מתן מעמד לילדים.

כשהחלו להגיע התשובות התברר כי בקשותיהן של מעל מאה משפחות נדחו בטענות שונות. כך למשל, בקשתן של א' ובתה נ' נדחתה בטענה שלאב המשפחה הייתה אשרת עבודה בעת הגשת הבקשה, ועל כן החלטת הממשלה בדבר מעמד ל"ילדי שוהים בלתי חוקיים" לא חלה עליהן; זאת למרות שהבקשה כלל לא הוגשה עם האב, שלא היה בקשר עם הילדה. בדומה להן נדחו בטענה זו עשרות משפחות נוספות. גם בקשתה של פ' בת ה-11 נדחתה, בטענה שלמדה בבית ספר בירושלים המזרחית - שאליו העירייה הפנתה אותה - ולכן היא "אינה מתחנכת במערכת החינוך הישראלית".

בעקבות דחיית בקשותיהן של משפחות רבות, ארגון ילדים ישראלים בסיוע המוקד לפליטים למהגרים פתח מערך חירום, שמטרתו הגשת עררים עבור המשפחות שנדחו. העררים מנעו את גרושן המיידי של המשפחות, שקיבלו הארכה עד שתתקבל הכרעה בעניינן.

ואלה הנתונים המעודכנים נכון לאוגוסט 2014, ארבע שנים אחרי שהתקבלה החלטת הממשלה: מתוך כ-700 המשפחות, כ-350 משפחות קיבלו מעמד. הילד או הילדה שענו על הקריטריונים מקבלים מעמד של תושבי קבע (תושב קבע זכאי כמעט לכל הזכויות שלהן זכאי אזרח, מלבד הזכות להצביע בבחירות הארציות ולאייש תפקידים מסוימים). ההורים ואם ישנם אחים קטנים, מקבלים מעמד של תושבים ארעיים, וצריכים  לחדש את מעמדם בכל שנה תוך תשלום אגרת חידוש. בגיל 21 הילד תושב הקבע יכול לבקש שמעמדו יומר לאזרח, ובהתאם, מעמדם של הוריו ואחיו יומר לתושבי קבע.

100 עררים שהוגשו בשם משפחות שבקשתן למעמד נדחתה אושרו על ידי שר הפנים, גדעון סער, במהלך 2013 ו-2014, וגם משפחות אלו תקבלנה מעמד.

נוסף על כך, ב-11.2.2014 הודיע שר הפנים סער כי הוא מאשר את בקשותיהם של 221 משפחות שטרם קיבלו מעמד. מאז, חלקן כבר קיבלו את המעמד וחלקן עדיין בהליך השלמת מסמכים. על פי פרסום משרד הפנים, בכך הסתיים הטיפול בעניינן של כל המשפחות שהגישו בקשה. אך "המהגר" חושף לראשונה כי בניגוד להצהרות שהסתיים הטיפול בכל המשפחות שהגישו בקשה למעמד באוגוסט 2010, בפועל ישנן כ-30 משפחות שטרם התקבלה כל החלטה בעניינן, והן ממתינות להכרעת הוועדה הבין משרדית או להחלטת השר.

מלבד 700 המשפחות שהגישו בקשה למעמד, היו בעת קבלתה של החלטת הממשלה כ-500 ילדות וילדים של מהגרי עבודה שלא ענו על הקריטריונים לקבלת מעמד, רובם מכיוון שהיו מתחת לגיל חמש. רבים מהם נעצרו עם הוריהם וגורשו בחזרה למדינות המוצא של ההורים. על פי נתוני משרד הפנים, בשנת 2013 גורשו כ-200 משפחות חסרות מעמד.

בעיותיהן של משפחות מהגרי עבודה רחוקות מלהסתיים והמצב צפוי לחזור על עצמו בהיעדר מדיניות מוסדרת והוגנת לטווח הארוך. אך כל משפחה שמקבלת מעמד – חייה משתנים מהקצה אל הקצה. זכות לבטוח לאומי, בטוח בריאות, לימודים במוסדות אקדמיים, יכולת לעבוד בכל תחום שיבחרו ובעיקר ללכת ברחוב בלי חשש ממעצר וגירוש. ילדים שנולדו, גדלו והתחנכו בישראל, כעת גם יכולים להתחיל ולבנות את עתידם במדינה.