פינת המעקב

בינואר 2014 שר הפנים גדעון סער התפאר בכך ש"קבוצה של כמה עשרות מסתננים מאריתריאה יצאו בשבועות האחרונים במסגרת הליך של יציאה מרצון לשבדיה". ביקורת של האו"ם על דבריו של סער אילצה אותו לפרסם הודעה שנייה בה הוא הודה כי בעצם מדובר ב"יישוב מחדש של עשרות נשים אריתריאיות, במסגרת שיתוף פעולה בין נציבות האו"ם לפליטים לבין שבדיה".

יישוב מחדש היא מדיניות בה לוקחות חלק 27 מדינות ברחבי העולם אשר "מביאות" ביוזמתן פליטים ממדינות עולם שלישי וקולטות אותם במדינה. מדיניות זו נובעת מהתפיסה כי כל מדינות העולם צריכות לקחת חלק בהתמודדות עם התופעה העולמית של פליטות ולא רק מדינות העולם השלישי שבהן נמצאים 86% מהפליטים מרחבי העולם. המכסה השנתית של ממשלת ארה"ב של פליטים המיושבים אליה עומדת על 70,000 בעוד שבדיה הקטנה-יותר מיישבת מחדש 1,900 פליטים בשנה. מלבד הפליטים הנקלטים במסגרת מדיניות היישוב מחדש, 27 המדינות גם בוחנות את בקשות המקלט של בני אדם המגיעים למעברי הגבול שלהן או נמצאים בתוך המדינה. כך, נכון לינואר 2014 נמצאו בשבדיה 114,175 פליטים מוכרים ועוד 27,724 מבקשי מקלט שבקשתם נבחנה בעת ההיא.

בשנת 2013 יושבו מחדש בשבדיה פליטים סומלים מקניה, פליטים אפגנים שנסו לאיראן, פליטים אריתראים שנמצאו במזרח סודאן, פליטים עיראקים שנמצאו בסוריה, ירדן ולבנון. כל המדינות הקולטות ברשימה זו, כפי שניתן לראות, הן מדינות עולם שלישי עם תוצר ממוצע לנפש נמוך למדי ואלו הן גם מדינות בהן נמצאים מספרים גדולים מאוד של פליטים. מדוע אם כן הסכימה שבדיה לקבל עשרות מבקשי מקלט מישראל, מדינה החברה ב-OECD שבה נמצאים רק כ-50,000 מבקשי מקלט?

התשובה נעוצה בדמותן של הנשים שחולצו לשבדיה – כולן ניצולות של מחנות העינויים בסיני. רובן של נשים אלו לא תכננו להגיע לישראל אלא נחטפו מסודאן והועברו לסיני בכפייה. שם הן נאנסו, עונו והורעבו עד אשר בני משפחתן הצליחו לגייס את הכופר לשחרורן. לאחר שעברו את הגבול, הנשים נכלאו בכלא סהרונים תחת החוק למניעת הסתננות – לתקופה מינימלית של שלוש שנים, ללא משפט. ממשלת שבדיה החליטה לא לעמוד מנגד וחילצה עשרות  ניצולי מחנות העינויים בסיני אשר היו כלואים בישראל.

אבריהט (שם בדוי) הייתה אחת מאותן נשים ששבדיה קיבלה אליה. אבריהט נחטפה מהמכינה הצבאית באריתריאה ונלקחה לסודאן. היא הוחזקה במשך שנה על-ידי החוטפים בסודאן, סמוך לגבול עם אריתריאה. היא נאנסה ללא הפסקה ונכנסה להריון מאחד החוטפים. התינוק נפטר חמישה ימים אחרי לידתו. האנסים שיחררו אותה והפנו אותה למשרד ממשלתי שיחזיר אותה לאריתריאה. אבריהט רצתה לחזור למשפחתה אך במקום זאת, פקיד סודאני במשרד הממשלתי זייף לה דרכון סודאני והעבירה לח'רטום,שם היא שימשה כמשרתת בביתו במשך ארבעה חודשים. באחד הימים בהם נשלחה לעשות קניות, היא פגשה מישהו שהבין שהיא אריתראית והציע לקחת אותה למקום בטוח. היא הניחה כי הוא מדבר על אריתריאה, אך במקום זאת היא נמכרה למבריחים משבט הרשאידה שהעבירו אותה לסיני. החוטפים דרשו תמורת שחרורה 5,000 דולר. לאור כל תקופת החזקתה בשבי, אבריהט עברה אונס קבוצתי על בסיס יומיומי. לאחר שאביה שילם את הכופר, אבריהט הגיעה לישראל ונכלאה תחת החוק למניעת הסתננות. בכלא סהרונים אין גיניקולוגית, ולמרות תחינותיה של אבריהט לראות רופא נשים, טיפול זה לא ניתן לה במשך חודשים. בדצמבר 2013 הודות להתערבות נציבות הפליטים של האו"ם, אבריהט הועברה לשבדיה ופתחה בדף חדש בחייה.

אישה נוספת שחולצה מהכלא הישראלי והועבדה לשבדיה היא סמהר (שם בדוי). סמהר הגיעה לישראל ביולי 2012, חודש וחצי לאחר כניסתו לתוקפו של החוק למניעת הסתננות שקבע כי היא תכלא לתקופה של לפחות שלוש שנים. סמהר נחטפה אף היא בסודאן. היא שילמה לחוטפים 1,500 דולר, אך במקום לשחררה הם העבירו אותה לחוטפים בדואים בסיני. החוטפים בסיני דרשו כופר נוסף. סמהר נמצאה בסיני שלושה חודשים שבמהלכם עברה התעללות בלתי פוסקת ונאנסה שוב ושוב. כתוצאה מכך סמהר סבלה מדיכאון, חוסר תיאבון, חוסר יכולת לישון או לעכל מזון. בנוסף, סמהר סובלת גם כיום מאפילפסיה פסיכוסומטית – נפילות פתאומיות בשל מתח נפשי.סמהר הועברה לכלא גבעון ברמלה מסהרונים על מנת שתהיה קרובה לבית חולים בו קיבלה טיפול, אך בעייותיה הרפואיות לא אובחנו. לאחר יותר משנה בכלא הישראלי, סמהר הוכרה כקורבן עבדות, מה שהקנה לה את הזכות להתשחרר מהכלא ולעבור למקלט לקורבנות סחר בבני אדם. עם זאת, בשל מחסור במקום במקלט, סמהר נותרה בכלא כמעט עד רגע העזיבה לשבדיה.

כאמור, בשבדיה היו 141,899 פליטים ומבקשי מקלט נכון לינואר 2014. בנוסף ישנו זרם בלתי פוסק של פליטים שעושים את דרכם למדינה דרך דרום אירופה. באותה עת, גודל אוכלוסייתה של המדינה עמד על 9,592,552 איש. כלומר, מבקשי מקלט ופליטים מהווים 1.47% מאוכולוסייתה של שבדיה. מעבר לכך, כל הפליטים שהוכרו בשבדיה לפני ארבע שנים זכאים לאזרחות ואלו המקבלים אזרחות יורדים מסך הפליטים במדינה. בישראל, בהשוואה, ישנם כ-48,000 מבקשי מקלט ופליטים מוכרים, כלומר, פליטים ומבקשי מקלט מהווים 0.6% מאוכלוסיית המדינה, מספר נמוך פי שניים מאחוזם באוכלוסיית שבדיה.  גם למעטים שמוכרים כפליטים בישראל אין אפשרות להתאזרח, גם לא מתוקף שהייה של עשרות שנים בישראל. ישראל מצדיקה את מדיניותה הדרקונית כלפי פליטים בחשש מפני הצפה וערעור הרוב היהודי בישראל ובטענה כי מרביתם כלל אינם פליטים.

בשבדיה אחוז הפליטים כפול מאחוזם בישראל ביחס לגודל האוכלוסיה, וזרם תמידי של מבקשי מקלט מגיע למדינה דרך אירופה הדרומית. מה אם כן ציפה לנשים שחולצו מישראל לשבדיה?

נציגים מממשלת שבדיה פגשו את הנשים בשדה התעופה והביאו אותן לדירות שהוכנו עבורן מטעם המדינה. כל מכשירי החשמל ואף כלי המטבח סופקו מבעוד מועד לדירות. הנשים, יחד עם יתר הפליטים בשבדיה, מקבלות דמי כיס חודשיים בסכום של 7,000 קרונה (3,583 ש"ח). מעבר לכך, המדינה מספקת לנשים סיוע בשכר דירה, למשל, אחת מהנשים בקבוצה שוכנה בדירה בה שכר הדירה הוא 4,500 קרונה אך היא משלמת רק 1,800 קרונה בחודש והיתר משולם על-ידי המדינה. הנשים זכאיות לשירותי רווחה ובריאות, ובכלל זאת בריאות הנפש, בהתאם לזכאות של אזרחים שבדים. מרון אסטפנוס, פעילה אריתראית ואזרחית שבדיה, הנמצאת בקשר עם הנשים, סיפרה כי רובן פוגשות פסיכולוג אחת לשבוע ומצבן הנפשי משתפר.

הנשים זכאיות לעבוד. אם הן ירצו ללמוד, המדינה תממן את הלימודים שלהן באופן מלא ואף תעניק להן סיוע להוצאות המחייה כדי שתוכלנה להתמקד בלימודים. כיום הנשים לומדות שבדית באולפנים של המדינה ולרשותן עומד נציג ממשלתי שמסייע להן בהתנהלות מול מנגנוני המדינה אותם הן אינן מכירות. סיוע זה יינתן לנשים בשנתיים הראשונות בשבדיה. מעבר לכך, כל משרדי הממשלה מחויבים להעניק לנשים מתורגמים לשפתן.

כאשר שאלתי את מרון כיצד הציבור השבדי מתייחס למבקשי המקלט היא ענתה: "כולם יודעים שיש לך זכויות מהרגע שאתה מבקש מקלט. הציבור לא מתעסק באריתראים. רובם מאוד מקבלים פליטים בברכה, למעט המפלגה הניאו-נאצית. בחודש האחרון היה הרבה כיסוי על זה שמספרם של הפליטים האריתראים בשבדיה עולה על זה של הסורים". למעשה, סקר שנערך לאחרונה בשבדיה הראה כי למרות שהמדינה מתמודדת עם מספר הפליטים הגדול ביותר מאז מלחמות הבלקן בשנות ה-90, 65% מהשבדים סבורים כי שבדיה צריכה להמשיך לקבל לפחות את מספר הפליטים הנוכחי או אף להגדיל את היקף קליטת הפליטים. היא הוסיפה שכולם בשבדיה מודעים לכך שיש דיקטטורה באריתראיה בגלל סיפורו של דוויט יסאק, אזרח שבדי ממוצא אריתראי ששב לאריתריאה לאחר עצמאותה ונכלא ב-2001 בשל כתבותיו על תנועת המחאה האריתראית שדרשה רפורמות מהרודן אפוורקי.

הנשים מתקשות לדבר על סיני, אך על הכליאה בישראל הן מספרות שהייתה מאוד קשה, שהסוהרים הכו וזרקו לצינוק את אלו שמחו נגד תנאי הכליאה ושהיה צריך להלחם על הסבונים הקטנים שאף פעם לא הספיקו לכל הפליטות העצורות. הן עדיין סובלות וכנראה יסבלו כל חייהן מההשלכות הנפשיות של העינויים בסיני והכליאה בישראל, אך בהדרגה ובזכות הסיוע שקיבלו משבדיה הן מתחילות להתמקד בעתיד ובבניית חייהן מחדש.